August 2011

A Transformational Revolution.

I am reading the status updates, Tweets, interviews and articles.I read them and I DO believe what I read.
I believe what I read because I knew that we were changing, I just didn't realize the level of how powerfully inspiring and creatively driven the burst of change would be.
And since (or maybe because) I am not in Israel at the moment, I wanted to write a few words.
I read an article yesterday about the women behind the Social Revolution of Israel and my I had tears in my eyes. They were describing the "female power"; the receiving, listening, vulnerable and 'accepting of the other' aspect of this revolution. They talked about their refusal to fall into old patterns of violent and angry debate, and I understood how much this revolution is unlike anything else we've ever seen.
So how is this one different from the others?
Well, first it’s not just about the "what", its about the "how".
And the first "how"?  The Web of course.
Quicker than I can write 140 Characters, 1000 people got a Facebook update or a Tweet and decided to go to the massive demonstration tonight. This speed is unfathomable to offline people.
The second different 'how', is LOVE.
It is not a protest AGAINST something, it is a protest FOR something.
What they DO want, not what they DON'T want. And why is that?

Posted in:

דברים שרואים מכאן וגם משם

אני קוראת את הסטטוסים, הטוויטים, הכתבות, הראיונות. קוראת - ומאמינה. מאמינה כי ידעתי שאנחנו משתנים, רק לא תארתי לעצמי באיזו עוצמה רכה יצירתית ומהממת זה יפרוץ החוצה. ולמרות ואולי בגלל שאני לא פיזית כרגע בארץ, ואני מרגישה כל כך קרובה רחוקה בו זמנית - רציתי לכתוב כמה מילים.
קראתי את הכתבה בידיעות על "נשות המהפכה" ועלו לי דמעות בעיניים. הן מדברות על הכוח "הנשי" הקשוב, הרך, המקבל את האחר של המהפכה הזאת. את הסרוב ליפול למקומות ישנים של אלימות והתלהמות והבנתי עד כמה המהפכה הזו באמת לא דומה לשום דבר אחר שראינו בעבר.
אז במה נשתנתה המהפכה הזו מכל המהפכות? ובכן, זה לא רק ה"מה" זה גם האיך. קודם כל - איך? ברשת כמובן. הלא בזמן שכתבתי "אש בשדה קוצים" עוד 1000 איש קיבלו פייסבוק אפדייט או טוויט על היום בערב והחליטו בסוף כן לבוא להפגנה. המהירות הזאת פשוט בלתי נתפסת למי שלא מחובר.
האיך השני הוא - אהבה. לא מוחים נגד אלא בעד. מה כן, לא מה לא. ולמה? כי חלקנו באמת היינו בגואה, למדנו קצת קבלה, קראנו אולי ריי קורצוויל או סידהרטה, אולי סתם נולדנו יותר קשובים מהדור הקודם ואולי עשינו איזה שעור מדיטציה אחד או שניים בחיים שלנו ואנחנו מבינים שמרע יוצא עוד רע. זה לא סתם לצעוק כדי לצעוק, אלו כאבי גדילה.
ואיך אתם קוראים לנו? ניו אייג'. ואני  באה להגיד פה דבר מאוד פשוט - כן. אנחנו אכן ניו אייג'. למה, מה עדיף? להיות אולד אייג'? אם נורא בא לכם לנכס לעצמכם את האולד אייג' ולהשאיר לי להיות ניו אייג' - בשימחה.
בינתיים אנחנו נעשה לייק ונענה לוליק ונבקש שתרטטו אותנו ונפיץ מימ חדש והנה, חצי מכם כבר לא יודעים על מה אני מדברת. אבל החצי השני נקרע מצחוק. 

Posted in: